החלטה בתיק מ"ת 7549-05-11

(החלטה בעניינו של המשיב 2)

1.             כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של פריצה לרכב בצוותא חדא, חבלה במזיד בצוותא חדא ושיבוש מהלכי משפט. על פי כתב האישום, ביום 30.4.11 התפרצו המשיבים למשאית, בכך שגרמו נזק לצילינדר דלת קדמית ימנית וניפצו שמשת חלון דלת קדמית. בהמשך לכך, משנעצרו המשיבים על ידי השוטרים וזוהו על ידי עופר קורן, אשר הזעיק את השוטרים למקום, אמר משיב 1 לעופר קורן (להלן: " עופר"), "אני מלוד אנחנו נבוא אליך הביתה" והמשיב 2 אמר לו באותן נסיבות "לא ראית כלום נכון שלא ראית". 

2.             ביחד עם כתב האישום הוגשה כנגד המשיבים בקשה למעצר עד תום ההליכים המשפטיים.

3.             ב"כ המשיב 2 (להלן: " המשיב") טוען כי קיים כרסום ממשי בראיה היחידה הקיימת בתיק, הקושרת את המשיב לעבירה המיוחסת לו. לטענתו, קיימים מחדלי חקירה משמעותיים אשר אינם מאפשרים למשיב להתגונן מפני העבירות המיוחסות לו. לדבריו, קיים בתיק עד ראיה אחד אשר הזיהוי שלו הינו על פי לבוש החשודים אותם ראה בלבד, כאשר התיאור אותו נתן אינו מתיישב עם תיאורם של המשיבים. כן ציין כי לזיהוי שעשה במקום, לאחר שהחשודים נתפסו על ידי המשטרה, אין לייחס כל משקל שכן מדובר בזיהוי מכוון מטרה. עוד טען כי הדברים שנטען בכתב האישום כי המשיב אמר לעופר, אשר מבססים את עבירת השיבוש, אינם מצויים בחומר החקירה ומכל מקום לא ניתן לראות את הדברים שיוחסו למשיב כמלמדים על כוונה לשבש, דבר שנדרש לביסוס עבירה זו.

כן טוען ב"כ המשיב, כי לטענת המשיב הגיע למקום לפגוש בחור בשם מאור כהן, אולם לא נעשתה כל פעולת חקירה כדי לאתר את אותו מאור כהן. עוד טען כי לא נעשו פעולות חקירה נדרשות נוספות כגון איתור פריט הלבוש שהעד טען שהמשיב לבש.

עוד טוען ב"כ המשיב כי לא קיימת במקרה דנן עילת מעצר. לדבריו, בבקשת המעצר שהוגשה במעצר הימים לא צוין כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות, ואף בית המשפט שהאריך את מעצרו של המשיב קבע כי קיימת עילת מעצר של שיבוש בלבד. בנוסף הוא טוען כי אין המקרה נכנס לגדר המקרים בהם הפסיקה קבעה כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות כאשר מדובר בעבירות רכוש.

4.             המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לטענתה קיימות ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב. לפיכך, נוכח עברו הפלילי המכביד בגינו ריצה עונשי מאסר והעובדה שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בר הפעלה, אין לשחררו לחלופת מעצר.

ראיות לכאורה

5.             מצויות בתיק החקירה מספר עדויות של עופר, לפיהן, במועד המפורט בכתב האישום, בשעה שנסע ברכבו הבחין במשאית המצוינת בכתב האישום, כאשר בחור אחד עומד ליד דלתה הימנית ומאחוריו, באלכסון ובמרחק שנים או שלושה מטרים, נמצא בחור נוסף אשר מתצפת ומסתכל לצדדים. לדבריו, מכיוון שהיה שוטר בעבר עוררה התנהגותם את חשדו, ועל כן התקשר למוקד 100 ומסר להם כי הוא מבחין בשני חשודים אשר מנסים לפרוץ את המשאית. על פי עדותו, הוא עשה סיבוב פרסה ברכבו וחזר לכיוון המשאית. בשלב זה הבחין שבחור עם חולצה לבנה ופסים יושב במושב הנהג והבחור שלידו אשר לובש חולצה שחורה, יושב לידו. הוא נסע וחזר פעם נוספת ולבסוף עמד מולם וצפה בהם. לדבריו, השניים ככל הנראה הבחינו בו ויצאו מהמשאית. בשלב זה ציין עופר פעם נוספת את פרטי הלבוש של המשיבים המתוארים לעיל, אולם ציין כי הם נראה כבני 30. לדבריו, המשיך לנסוע אחריהם עד שנכנסו בריצה לסמטה והוא איבד עימם קשר עין. הניידת חלפה על פניו, הוא נסע לחורשה בה עצרו השוטרים את המשיבים וזיהה אותם כמי שראה פורצים את המשאית.

6.             עוד קיים בתיק החקירה דו"ח פעולה של השוטר אולג ברולין, לפיו התקבלה הודעה בדבר אירוע פריצה. הוא הגיע יחד עם פקח אלירן למקום האירוע בניידת עם צ'קלקה על הגג וכריזה ופגש במודיע אשר הפנה אותו למקום אליו רצו החשודים. השוטר ציין כי ראה שני בני מיעוטים שהאחד לבוש חולצה שחורה והשני סווטשרט לבן עם פסים. על פי הכתוב בדו"ח, למרות שצעק להם "משטרה, עצרו" ברחו ממנו. הוא רץ אחריהם, הם נשכבו מתחת לעץ והוא עצר אותם, כל זאת כאשר המודיע לידו .

7.             בנוסף קיים דו"ח אירוע, בו מצוין כי מודיע טוען כי הוא מבחין ב-2 חשודים בתוך משאית בצבע לבן. על פי הדו"ח המודיע בשלב זה אינו רואה מה הם לובשים, אולם הוא חושב שמדובר בבגדים שחורים. בהמשך צוין כי  "הם יצאו כרגע מהמשאית" וכי אחד לובש חולצת פסים כחול לבן והשני סוודר שחור ושניהם עם ג'ינס.

8.             כן קיימת הודעת המתלונן כי ניסו לפרוץ לו את המשאית שבבעלותו.

9.             סבורני כי ראיות אלה מבססות קיום ראיות לכאורה לצורך השלב הנוכחי.  הלבוש אותו ראה עופר הינו הלבוש אותו לבשו החשודים. העובדה כי בתחילה נאמר בדו"ח המודיע כי הוא חושב ששניהם לבשו שחורים כאשר היו בתוך הרכב אין בה כדי להפחית מעוצמת זיהוי הלבוש, שכן ברור מהדו"ח כי בתחילה לא ראה את בגדיהם כראוי כאשר היו ברכב, אולם כאשר ירדו ראה באופן ברור יותר את לבושם, ותיאורו מתאים ללבושם של המשיבים. בנוסף נראה כי העובדה כי עופר ראה את המשיבים מהרגע שירדו מהמשאית כמעט לכל אורך הדרך, ושניות לאחר שלא ראה אותם הם נצפו על ידי השוטר רצים למקום שבו ראה אותם רצים, וזיהה אותם מיד לאחר מכן, יש בו כדי לבסס קיום ראיות לכאורה, אף אם במהלך האירוע כולו היו מספר שניות בהן לא היה קשר עין רציף עם המשיבים.

10.         עם זאת, אציין, כי חלק מטענות הסניגור הן טענות שיהיה מקום לדון בהן במסגרת התיק העיקרי. כך למשל העובדה כי התיאור אותו נתן עופר הינו של "בני 30" כאשר המשיבים צעירים יותר; כי הזיהוי במקום הינו זיהוי ספונטני ובעל משקל נמוך שיש בו כדי להצביע על קשר כלשהו בין האדם המזוהה לבין ה"חשוד המבוקש" (ראו לעניין זה ספרו של קדמי, על הראיות, חלק שלישי, בעמ' 1236-1237), וכי לא נעשה ניסיון למצוא את מאור כהן למרות שהמשיב ציין כי פרטיו מצויים במכשיר הטלפון שלו.

11.          לעניין עבירת השיבוש אציין כי קיימת בעייתיות בראיות, שכן בכל הודעה ייחס עופר למשיב דברים שונים שנאמרו מפיו: כך, בהודעתו מיום 30.4.11 מסר כי המשיב אמר לו "לא ראית כלום, נכון שלא ראית" ואילו בהודעתו מיום 1.5.11 ציין כי המשיב אמר לו: "אני מלוד עוד לא ראית כלום" (ש' 28). אשר על כן, איני מוצאת כי עוצמת הראיות לכאורה באשר לעבירת השיבוש די בה כדי לבסס את מעצרו של המשיב.    

עילת מעצר

12.         למשיב מיוחסות עבירות של פריצה לרכב בצוותא חדא וחבלה במזיד בצוותא חדא. אמנם מדובר בעבירת רכוש, אולם מדובר בעבירה שבוצעה בצוותא חדא שיש בה חומרה מיוחדת.

13.         בנוסף, למשיב עבר פלילי מכביד בעבירות הכוללות עבירות רכוש והפרת הוראה חוקית, בגינן ריצה עונשי מאסר, והוא ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי.

14.         בנסיבות אלה קמה עילת מעצר. אפנה לעניין זה בין היתר לבש"פ 2911/08 רמי שוקרון נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגרים המשפטיים, 2008)